או איך דמיינתי אתזה ומה לא רואים בתמונות .
פחות משבוע עבר מאז שנחתנו חזרה בארץ וכבר המוח השואף לשלמות שלי מתחיל לעשות סדר בזכרונות . את הבלגן בנתב״ג, הריבים של הילדים , חוסר הרצון שלהם לצאת מהביקתה או לחזור אליה במקרה ומישהו אחר רוצה לצאת החוצה , את היתושים ואת המיטה החורקת הוא מתחיל לדחוק לפינה הרחוקה יותר של הזכרון ובפרונט נשארות רק התמונות היפות שצילמתי , המזג האוויר הקריר והנעים , השקט והטעמים החזקים של הפירות הטריים . אז רגע לפני שבכלל אשכח שנדרתי נדר לא לצאת שוב לחופשה משפחתית עם הילדים , לא לעלות לטיסה עם אף אחד שאני מכירה- לעולם , התישבתי לסכם את השבוע האחרון בידיוק כפי שהוא היה .
כשהתחלתי לתכנון את הטיול הזה הוא היה אמור להיות במדינה אחרת , אמנם פחות או יותר באותה האווירה אך אחרי שהכול השתבש , מכרטיסי טיסה שלא שוריינו ע״י חברת התעופה עד לביטול הבית שהזמנתי ע״י הבעלים בטענה מגוחכת שהם לא שמו לב אבל בידיוק באותם תעריכים יהיה שם שיפוץ . כבר הייתי מוכנה לבטל את הכול אבל אז בעלי הזכיר לי שהוא כבר ביקש חופש בעבודה וגם הילדים ממש התרגשו מכל הסיפור אז עשיתי סקירה קצרה בכל האפליקציות של הטיסות הזולות ולשמחתי מצאתי טיסה ממש ממש זולה לורשה ( כמה זולה ? בצורה מגוחכת ביחס למחירים שיש נכון להיום ! הלוך חזור עם הושבה ופריוריטי – 1700 ש״ח ל5 כרטיסי טיסה ) ואז עשיתי את מה שכל אמא שפויה וברת היגיון בריא אמורה לעשות : פתחתי מפה של פולין בגוגגל מאפס , הגדרתי רדיוס של עד שעה נסיעה משדה תעופה בורשה והתחלתי לחפש בקתה ביער . ומה אתם יודעים מצאתי ! בקתה חמודה עם שלושה חדרי שינה , המלצות מעולות , מטבח ונדנדה מעץ מושלמת על מרפסת עץ וכל זה במחיר מצחיק של 2500 ש״ח לשבוע ימים ! דרך קבוצת פייסבוק מצאתי בחור ישראלי שמתעסק בהשכרת רכבים בפולין והזמננו ממנו רכב אוטומטי ( שזה מצרך דיי נדיר באירופא ) במחיר של אם אני זוכרת נכון 1300 ש״ח בלבד . תוסיפו לזה ביטוח נסיעות לחו״ל על סה״כ של 750 ש״ח וקיבלנו חופשה של שבוע בחו״ל במחיר של פחות מ סופ״ש בצימר בצפון .
אני לא אעלה אתכם בכל ענייני הנתב״ג והטיסה כי זה היה דיי סיוט ואנחנו פה הריי יותר בענייני האסקפיזם אז נתחיל ישר עם הנחיתה הרכה בורשה .
והיא אכן הייתה רכה . כל כך הרבה יותר כייף להגיע למדינה אחרת כשאתה בכר לא צריך לחשוש האם מיליתה את כל הטפסים הנדרשים האם תעודת קורונה הזאת מספיקה או הטופס כניסה למדינה הוא הנכון . פשוט ניגשים לדלפק של ביקורת גבולות , מגישים את הדרכונים ותוך דקה הכול נגמר.
לקח לנו קצת זמן להמתין לבחור מהשכרת רכבים וברגע שהוא הגיעה גם כאן הכול התנהל מהר ומסודר מאוד.
מכיוון שטסנו רק עם תיקי גב ולא ארזתי לילדים מספיק בגדים וגם לא ממש ידענו האם נמצא בדרך סופרים שנוכל להצטייד בהם בכל מה שצריך בשביל להכין לנו אוכל בבקתה נסענו ישר לקניון זלוטי טראסי במרכז ורשה ולא כי יש בו איזה משהו מיוחד אלה כי הוא היחידי שהייתי בו לפני וידעתי בוודאות ששם נמצא את כל מה שאנחנו צריכים .
הנהיגה בפולין היא נעימה ורגוע גם במרכז ורשה בשעה 5 בערב נראה שאף אחד לא באמת מממהר יותר מידי לשום מקום ולא עוקף/צופר/מתפרץ לכביש.
ואחרי שאכלנו והצטיידנו בכל מה שנחוץ וכמובן לא לפני שקניתי לי קארמל קאפוצ׳ינו בקוסטה קפה לדרך ,יצאנו לכיוון הבקתה .
ומכאן מתחילה ההרפתקה האמיתית !
אז בשביל שנוכל להיכנס קצת יותר לאווירה אני רק אציין שהשעה שבה יצאנו מהקניון לכיוון הבקתה הייתה רבע לתשע בערב.
חשיךכל הדרך עברה בצורה נעימה וחלקה , הנהיגה קלה, הנופים ירוקים ומהפנטים האוויר צלול וקריר . אחרי שעה של נסיעה כבר ממש התחיל להחשיך וכאשר פנינו לתוך היער במטרה למצוא את המקום אליו התכוונו להגיע נהיה ממש חשוך .
תדמיינו לכם : פולין , לילה, יער, אוטו מלא ילדים ושני הורים שמנסים להדחיק כל אסוציאציה שואתית שגם בלי להתאמץ הרבה ישר מתחילה להזדחל להם לראש.
אז באווירה כזאת אנחנו ממשיכים לנסוע לתוך היער לפי הוראות הוייז.
ואם כל זה לא היה מספיק אז הסתבר שהוראות של בעל הבקתה לא היו ממש מדוייקות . הוייז מכריז ״ הגעת ליעד״ ואין שום ״יעד״ – רק חושך ,
כביש משובש באמצע היער וגדר רשת ירוקה לשני צידי הכביש.
ראיתי על עיניו הכחולות של בעלי היקר את כל הזכרון הקולקטיבי של משפחתו משני הצדדים מתחיל להתעורר ולתת את אותותיו ולקחתי יוזמה
יצאתי מהאוטו , הדלקתי פנס בטלפון והתחלתי להתקדם .
הסתבר שאחרי 100 מטר הייתה פניה קטנה ימינה ושלט שהכריז על שם הבתקה : ״Domek Wilge״
נופפתי לו להתקדם עם האוטו.
וכך גבירותיי ורבותיי נראה השביל הזה באור יום . רק להמחשה .
בשעה טובה מגיעים עד קצה השביל ונתקלים בשני שערים סגורים . מאחורי אחד מהם למזלי הרב היה שכן מקסים שיודע אנגלית והסביר לנו איך לפתוח את השער !
הללויה הגענו למקום!
יורדים מהרכב מתקרבים לבית , מתחילים לחפש את התיבה הקסומה ליד הדלט שאמור להיות בה מפתח – אין תיבה – אין מפתח !
מפה לשם השעה כבר 22:45.
פתאום בעלי צועק מהקצה השני של השטח ״ מצאתי ״!
מה מסתבר ? שעל אותו השטח היו שתי בקתות ! וכך עייפים מאוד , מתרגשים מאוד ובואו נודה באמת קצת מפוחדים נכנסנו לבקתה , החלפנו לפיג׳מות , העברנו את הקניות למקרר והתפזרנו לחדרים .
ולצערי הרב בלילה הזה , למרות שעות ההמתנה הארוכות בשדה והטיסה וכל העייפות שהצטברה לא הצחלתי להירדם.
הריחות הלא מוכרים , המיטה החורקת , או שאולי זו הייתה ירידת מטח מכל התקופה האחרונה שהייתה אינטנסיבית כל כך .
הראש שלי היה מלא מחשבות והשינה לא מהירה לבוא.
ואז בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר התחיל להתבהר.
נכנסתי למטבח , הכנתי לי כוס תה חם ויצאתי החוצה לדק עץ המקורה עם הנדנדה שחלמתי לשבת עליה מהרגע שהזמנתי את הבתקה חודשיים קודם.
שמעתי את כל הציפורים מתעוררים אחד אחרי השני , ראיתי את השמיים מתבהרים להם לאט לאט ואור שמש שוטף את צמרות העצים . היה קריר ונעים , כל כך רגוע ושלב.
ובאותו רגע אמרתי לעצמי : באתי בשביל להינות ! לא משנה כמה ריבים יהיו , כמה ״התנגדויות״ הילדים יציבו לי – אני אהנה מכל הטוב הזה ואעשה את הכול בשביל שגם הם יזכרו את החוויה הזאת כחיובית.
בניגוד אליי הילדים והבעל ישנו טוב מאוד, מזג האוויר הקריר של הבוקר השאיר אותם במיטות עד מאוחר ככה שאני הספקתי לקרוא לפחות כמה פרקים בספר החדש, לצלם את כל היופי מסביב וגם למצוא שיחים של אוכמניות (רק חבל שהן היו עוד קצת ירוקות).
בארוחת בוקר התברר שהקורנפלקס אמנם נראה דומה אך הטעם שלו לא בידיוק טואם את טעמם של ילדיי , שאם אני לא קונה לי סט מצעים חדשים וכרית נוחה – אני אמשיך לבלות את יתר הלילות על הנדנדה ושבעלי היקר ופתאום נטקף צורך לבקר בעוד קניון אז נכנסנו לאוטו ויצאנו חזרה לכיוון ורשה.
מצאתי באינטרנט קניון באזור תעשיה , גדול ומכיל את כל אותם החניות וגם סופר ענק שסגרו בשבילינו את כל הפינות ועכשיו לגמרי היינו פנויים ומזומנים לחפש משהו שיוכל לעניין את הילדים ולגרום לנו לבלות כמה דקות של שקט
