ובחלומי אני מתעוררת יקיצה טבעית ליום שטוף שמש, מדליקה מוזיקה מכינה לי כוס תה/קפה ונשארת עוד קצת זמן במיטה קצת לקרוא ולדפדף קצת בספרים אהובים.
ואחרי זה אני קמה מתלבשת ומתארגנת לעתי והכול כל כך רגוע ושלו…
אך לא כך המצב במציאות!
כל בוקר, בעלי היקר שיחיה (כן אדוני ראש הממשלה החליפי או חלופי? אני גנבתי לך את הביטוי מימי התור השבועי שלך בעיתון), מתעורר ב5 בבוקר, מתארגן ויוצא לעבודה.
אני שומעת הכול, את האור שהוא מדליק בחדר הארונות, את דלת השירותים שעושה בעיות והוא מבטיח כל יום לטפל בזה, את הרעש שהוא עושה כשהוא מכניס דברים לתיק וגם את רחשי הדאודורנט כל זה תוך כדי שאני מתעקשת לא לפתוח את עניי ובכל כוחי לנסות להחזיר את השינה שכבר הלכה.
אבל אז ב5:15 הוא חוזר לחדר אחרי שהכין לעצמו סנדביץ לעבודה ונותן לי נשיקה בלכי – פה זה נגמר! השינה הלכה ולא תחזור!
אני נשארת עוד 5 דקות במיטה, כל פעם מחדש נואשת לעוד חלום מתוק וקטן .
אך כבר ב5:20 אני מוצאת את עצמי מוזגת לי כוס מים במטבח ומתישבת על הכורסא להתעדכן במה קרה בעולם בזמן שישנתי .
יש לי 40 דקות לבד עם עצמי !!! אלה 40 דקות יקרות מפז !
נכון אני לא יכולה לשים מוזיקה בפול ווליום ואין לי כוחות להתגנדר מול המראה אבל אלה 40 דקות שאני מבלה רק עם עצמי, בשקט שלי, לפני הסנדביצ׳ים, לפני ה״ אמא, חסרה לי חולצה/מכנסיים/תחתונים/גרביים”
– תסתכל בארון, הכול מקופל ומסודר במקום
– לא, אין פה כלום
– הנה תראה איזה פלא אם באמת פותחים את הארון אפשר למצוא את הכול
– אמא, אני לא מוצא את הבקבוק מים/מחברת/ספר/קלמר
וכו׳…
אבל לפני שכל זה מתחיל – זאת רק אני והשקט.
