ביום יום אני אמא לשלושה ילדים , מתוכם שניים עם צרכים מיוחדים . נשואה לגבר טיפוסי שעובד שעות מטורפות בעבודה טובענית . יש לי עסק ז״א אני עצמאית כבר כמעט 20 שנה .
אלה עובדות היבשות שבזכותן הימים שלי מלאים בעיקר בדאגה לצרכים של אנשים אחרים.
תמיד יש איזה תור לרופא/מטפל כזה או אחר , איזה עניין שקשור לבית/אוטו/ ילדים/ בעל שצצים פתאום ואי אפשר שלא לטפל בהם .
וגם תמיד צריך לשלב אכשהו את העבודה או לפחות לייצר כזאת תוך כדי כל הבלאגן . ופתאום אני נזכרת שיש גם אותי , ומה איתי ? איפה אני בכל הסיפור הזה ?
אתן בטח מכירות את זה , נכון ?
אז לפני 5 שנים החלטתי להחליף טיפול פסיכולוגי/ליווי הורים ועוד כל מיני דברים שהאמנתי שעוזרים לי להישאר בקו השפיות ולנסות משהו אחר :
גיליתי את טיסות הלאו קוסט !
זו הייתה לגמרי תגלית המאה מבחינתי !
התגלית הנפלאה הזאת אפשרה לי לעשות כמה קפיצות קטנות ומרעננות למקומות בהם לא הייתי צריכה למלא את כל אותם התפקידים .
בחו״ל הייתי חברה או אחות , מקסימום בת זוג .
כבר במעלית אחרי שסגרתי מאחורי את הדלת עם המזוודה ביד , הצלחתי לייצר ניתוק , להיות רק אני עצמי .
למרות שמהרגע הראשון הרגשתי שממש אבל ממש בא לי לטוס לבד – פחדתי.
פחדתי מהבדידות , מהערבים שבהם אהיה לבד , פחדתי שארגיש בודדה ועצובה , שלא אסתדר שאתגעגע .
פחדתי שאני עצמי זה כבר לא מספיק.
לקח לי שלוש שנים ושבע טיסות עם חברות/אחות/בעל/ילדים כדי להבין שהשד הוא לא כל כך נורא .
הריי גם ככה את כל הטיסות האלה אני בחרתי , אני זאת שמצאתי והזמנתי את הכל כרטיסי הטיסה ובתי המלון , אני זאת שדיברתי בטלפון עם שירות לקוחות של אקספדיה שיושבים בהודו ובקושי אפשר להבין מילה ממה שהם אומרים וסידרתי את כל עניין המפתח לדלת הבניין דירות שהזמננו ,תוך כדי שבעלי ושלושת ילדים משתגעים לצידי . אני זאת שהזמנתי רכב ונהגתי בו בין שתי מדינות ונשארתי בחיים .
אז כנראה שאחרי הכול אוכל להסתדר גם לבד.
אחרי שחזרתי מטיול קצר עם המתבגרת שלי לפני שנה הרגשתי שזהו זה הזמן – אני מוכנה וממש באותו היום הזמנתי לי כרטיס טיסה אחד לוילנה (ליטה).
וכך יצאתי לארבעה ימים – רק אני עם עצמי להרפתקאה שבה גיליתי את עצמי מחדש .
רמת ההתרגשות הייתה כו גבוהה והמנטרה שהחלטתי עליה הייתה :
״לא משנה מה קורה – אני בחופשה אז הכול סבבה ״
וככה גם כאשר הגעתי לשער שממנו הייתי אמורה להמריא וגיליתי שהטיסה שלי בכלל לא מופיעה בשער הזה – הייתי רגוע לגמרי , הלכתי לברר ומצאתי את הטיסה בשער אחר וגם באיחור של שעתיים – הכול טוב – יש לי ספר
אני אשב לי פה ואקרא בכייף .
בטיסה בשורה מאחוריי ישבו שלושה ילדים קטנים בנפרד מההורים והשתוללו ממש , אין דבר , יש להם את ההורים שלהם שהם ישברו את הראש – לי יש אוזניות וסדרה בנטפליקס – הכול טוב.
ביציאה מהשדה בחושך וקור מקפיא חיכו לי שאריות של שלג שירד לפני כמה שעות אבל המונית שהזמנתי לא הייתה שם , הכול טוב – טלפון אחד (אף פעם לא טסה בלי חבילת חו״ל של החברה סללולרית – בשבילי זה חובה בידיוק כמו הביטוח נסיעות לחו״ל – אף פעם אין לדעת מתי תצטרכי אותה) ועוד אחד והנהג הנחמד הגיע לאסוף אותי ממש מהמדרגות של היציאה מהשדה.
כשהגעתי למלון כבר הייתי כל כך נרגשת ועייפה שחוץ מלהתלהב מהקישוטי כריסמס במלון ולצלם כמה סטוריז לא היה לי כוחות לשום דבר
עשיתי מקלחת מפנקת וישר נכנסתי למיטה – ערב ראשון ללא רגשות בדידות וגעגועים עבר בהצלחה!
חשוב לציין שבחרתי בוילניוס במיוחד מכמה סיבות :
א׳ – הטיסות ממש זולות
ב׳ – כבר הייתי שם מספר פעמים וידעתי שארגיש דיי בנוח להסתובב בעיר
ג׳- העיר מאוד מגוונת שילוב של אירופא הקלאסית עם ברית המואצות לשעבר , עיר מקבלת ומתפתחת , מעודדת תיירות מיין שילוב כזה משונה בין חדש וישן
אז כשקמתי בבוקר למחרת ידעתי בידיוק לאן פניי מועדות .
עשיתי את כל הדברים שביום יומיום כבר מזמן לא מזדמן לי לעשות : קראתי במיטה , שמתי מוזיקה בפול ווליום ונכנסתי למקלחת חמה וערוכה , התאפרתי , סידרתי את השיער וירדתי לארוחת בוקר .
כמו כל עיר ארופאית שמכבדת את עצמה גם וילניוס מתעוררת מאוחר ואני לצערי גם כשאני בחופשה ויש לי את כל הזמן שבעולם 6:00 כבר ערה לחלוטין
ז״א שגם אחרי ההתארגנות הארוכה והמפנקת וארוחת בוקר הטעימה 7:35 אני כבר פתחתי את האפליקציה והזמנתי מונית שתקח אותי העירה .
(נובמבר 2021 עוד היו מגבלות קורונה וזאת הסיבה שפעם ראשונה שהזמנתי מלון ולא דירה על מנת להבטיח לי מקום פנוי למקרה ולא אצליח לצאת חזרה לארץ ואצטרח להישאר בבידוד)
בתפר שבין העיר העתיקה והחדשה ממש בצמוד למוזאון העיצוב והאמנות יש בית קפה קסום שגיליתי בפעם הראשונה שהגעתי לעיר שמגיש מאפה קינמון מושלם וקפה גדול חם וטעים שחשקתי בהם עוד מהרגע שהזמנתי את כרטיס הטיסה והם גם פתוחים ממש מוקדם בבוקר – 8:00 – וזו הייתה הנקודה הראשונה שממנה התחלתי את הסיבוב שלי בעיר.
קפה חמים וטעים , מאפה קינמון מושלם בלי למהר לשם מקום , בלי מטרה מוגדרת לסיימתי את הקפה יצאתי אל העיר העתיקה . בוקר קריר ורחובות ריקים מאנשים אפשרו לי לשוטת להנאתי , להתעכב ולהתפאל מכל פינת רחוב מקושטת בצורה מרהיבה ולצלם . נכנסתי לחצרות פנימיים שממש לפני מספר שעות אירחו סועדים רועשים ליד שולחנות המסודרים למופת לצד פטריות חימום וכרבוליות מפנקות שהמסעדה המקומית אירגנה עבורם.
נכנסתי לחנויות קטנות ומגוונות מלאות בתוצרת מקומית , ניהלתי שיחה ארוכה עם בעלת חנות קרמיקה קסומה שסיפרה לי שלפני 20 שנה הגיעה לוילניוס לטיול לבדה והתאבה כל כך שפשוט נשארה כאן והעבירה את העסק הקטן שלה לכאן , היא דיברה בהתלהבות על החברים שלה שגרים בארץ וכמה היא אוהבת להגיע בחורף לישראל להתמחם וצחקנו יחד על כך שאני עושה בידוק ההפך.
נכנסתי לבית קפה מקסים שנמצע למרגלות הגבעה המפורסמת שבראשה עומדת הטירה העתיקה ולקחתי לי קפה לדרך.
