זו שאלה שאני שואלת את עצמי כבר זמן מה .
מצד אחד יש לי נכונות והרצון ואני ממש משתדלת לצמצם ככל האפשר את החפצים הלא נחוצים .
להעביר הלאה את מה שלא בשימוש , מצמצמת שימוש בפלסטיק וכלים החד פעמיים .
ועל כל דבר חדש שנכנס הביתה משתדלים להוציא דבר ישן …
ויחד עם זאת כמות החפצים נחוצים יותר או פחות בתוך הבית היא עצומה !!!
איכשהו עם כל ההצפה הזאת של שפע שקופץ עליך מכל פינה במרחב הציבורי או מהמסך הקטן והגדול… הפרסומות , ההמלצות , שלטי חוצות ואני ממש לא ישנה טוב בלילה בידיעה שאין לי את השואב האבק הרובוטי הזה שגם שוטף את הרצפה בעצמו🤪
הצורך הבלתי נשלט הזה ב״להתחדש״ …
לא מזמן חזרתי מטיול קצר של 72 שעות בבולגריה, יותר נכון בעיירה מאוד קטנה ונידחת על גבול בולגריה ורומניה. מקום שעצר מלכת איפשהו בסוף שנות ה80 מלא בקסם ונוף שכל כך יקר ללילבי. מקום שאנשים חיים בו חיים כל כך אחרים והרבה יותר צנועים משלנו. כבר במטוס המחשבה הזאת לא נתנה לי מנוחה . הדיסוננס הזה בין השפע וקידמה שיש בארץ לבין הצמצום והפשטות שרוב האנשים מתנהלים על פיהם במדינה הזאת.
האם אתם חושבים שזה אפשרי בכלל מינימליזם בתקופה של שפע?
