לצלם כדי לזכור אחרת: על חוסן נפשי, זיכרון ובחירה

לצלם כדי לזכור אחרת: על חוסן נפשי, זיכרון ובחירה

בימים אלו, קשה לפגוש מישהו שלא מושפע מהמציאות הכואבת סביבנו.

גם אם לא חווית שכול אישי, כמעט כל אחת ואחד מאיתנו מכיר/מכירה  מישהו קרוב שכן.

הכאב נמצא באוויר — בחדר, ברחוב, בתוך השיחות הכי יומיומיות.

במיוחד כש החטופים עדיין מוחזקים בעזה. הם בליבנו ובמחשבותינו, והתקווה לשובם בשלום מלווה אותנו בכל רגע.

ואולי דווקא עכשיו, חשוב לי לדבר על תיעוד רגעים מרגשים — ועל מה שהוא עושה לזיכרון ולנפש.

לרוב  אני לא מגדירה את הסדנאות שלי כסדנאות חוסן נפשי.

אבל האמת? זה בדיוק מה שהן.

בלי תיאוריה כבדה, בלי הרצאות על התמודדות עם הטראומה — דרך צילום, שיחה ושהות בתוך רגעים מרגשים.

אנחנו לומדות יחד ליצור מניפולציה חיובית על הזיכרון.

לא כדי למחוק כאב — אלא כדי להרחיב את הסיפור הפנימי שלנו וללמוד לחיות לצידו מתוך בחירה .

ליצור זיכרון שמכיל גם רגעים של חיבור, אור, חמלה ויופי.

הבחירה לתעד רגעים מרגשים דווקא בתקופות קשות היא בחירה שמייצרת עוגנים.

כזו שמוכרת בספרות המחקרית ככלי לבניית חוסן.

מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהתבוננות בתמונות המעוררות זיכרונות חיוביים יכולה להשפיע באופן משמעותי על הבריאות הנפשיתשלנו. למשל, מחקר שפורסם ב ScienceDirect

 בשנת 2023 מצא כי תרגול של שליפת זיכרונות חיוביים יכול להפחית תסמינים פוסט-טראומטיים ולשפר את הבריאות הנפשית הכללית.

מחקרים שנעשו בארץ לאחר ה7.10  מדגישים את החשיבות של עיבוד זיכרונות חיוביים ככלי טיפולי להפחתת מצוקה יומיומית.

מעבר לכך, התבוננות בתמונות חיוביות משחררת הורמונים המשפרים את מצב הרוח ומפחיתים מתח ולחץ:

  1. דופמין – מכונה “הורמון ההנאה”.

הוא משתחרר כשאת חווה משהו חיובי, כולל זיכרון נעים. הדופמין מחזק את תחושת הסיפוק ויוצר רצון לחזור על אותה חוויה.

  1. אוקסיטוצין – מכונה “הורמון האהבה והחיבור”.

משתחרר במיוחד כשאת נזכרת ברגע של קרבה אנושית, כמו חיבוק, שיחה משמעותית או מבט אוהב. הוא מעודד תחושת אמון, קירבהוביטחון רגשי.

  1. סרוטונין – קשור לאיזון רגשי ותחושת יציבות.

הוא עולה בזכות תחושת משמעות או הערכה עצמית, למשל כשאת רואה תמונה שמזכירה לך רגע של הצלחה, שייכות או חיבור לעצמך.

  1. אנדורפינים – משככי כאב טבעיים של הגוף.

משתחררים גם בצחוק, תנועה או במצבים של רגיעה עמוקה, ויכולים לעלות כתגובה לתמונה שמעוררתתחושת חמימות או הקלה

, מה שתורם לחיזוק הבריאות הנפשית והפיזית שלנו.

 

אנחנו לא מדברות על אופטימיות מזויפת.

אנחנו מדברות על בחירה לחיות לצד הכאב, ולא רק בתוכו.

על האפשרות להחזיק את ה״גם וגם״.

ועל כך שהחיים שלנו הם, בסופו של דבר, אוסף של רגעים קטנים.

אני לא מלמדת צילום,

אני מנחהאתכן להפעיל את המצלמה של הלב.

לתפוס רגעים קטנים שמרכיבים את סיפור החיים שלנו —

כמו שאנחנו רוצות שהוא יישמר.